פרק 3 -כיתה ד' -חלק א'
פרק 3
כיתה ד' - חלק א'
טוב אז קפצנו כמה שנים טובים לכיתה ד' , כיתה משמעותית מאוד בחיי.
אז ככה עינת ומורן ממשיכות להיות החברות הכי טובות , עינת נהפכה לילדה הכי מקובלת בכיתה , ומורן הולכת אחריה לכל מקום.
אני ושירן כבר שמנו את תקרית "המלח" מאחורינו ונהפכנו לחברות הכי טובות אבל גם לבנות הכי מנודות בכיתה ובשכבה.
(השכבה כללה רק שתי כיתות , הכיתה שלי והכיתה המקבילה)
בשונה מכיתה א' , בכיתה ד' היינו משחקות כמעט כל הבנות יחדיו.
היינו נהגות לשחק מחבואים , תופסת , קלאס , גומי , חבל ועוד ,
אם כי בשבילי זה לא היה משחק זה היה יותר סבל כי הבנתי שגם כאן מנצלים אותי ,
ואני אסביר לפני כל משחק היינו צריכות לבחור מי העומדת או התופסת וכדי לבחור מי זו תהיי כל אחת מהבנות הייתה צריכה לשים את הרגל שלה במעגל ואחת מהבנות הייתה צריכה לספור את הרגליים על פי השיר "אלישבע מי באר שבע" (זה כמו אן דן דיינו) ומי שיצא שרגל שלו נשארה אחרונה הוא זה שתופס.
האם אתם מצלחים לנחש מי זו שתמיד ספרה את הרגליים ומי זו שתמיד נבחרה לעומדת?
ניחשתם נכון ... המחליטה זו עינת והמפסידה זו אני סיון.
יום אחד הבנתי שאני זו שתמיד יוצאת "המפסידה"
אז החלטתי לומר שזה לא פייר וזה לא הגיוני שבכל פעם אני "מפסידה".
עינת כמובן ניסתה לשקר וחיפשה כל מיני דרכים כדאי שאני אהיה "המפסידה" , וכמו שאמרתי כבר בפרק הקודם שלצערי הייתי ממש חסרת אופי אז שתקתי כי לא רציתי להיות לבד שוב.
אז ירדנו לחצר שיחקנו במשחק שניקרא "תפוח" זה כמו תופסת אבל מעט שונה.
בהפסקה הגדולה השניה , שוב יצאתי התוספת כמו בכל יום וממש התעצבנתי , רבתי עם עינת .
והריב נמשך כמה ימים , כמה ימים שאני יושבת בכיתה והם משחקות בחוץ הרי זה היה ידוע שהן יקחו את הצד של עינת.
כיתה ד' - חלק א'
טוב אז קפצנו כמה שנים טובים לכיתה ד' , כיתה משמעותית מאוד בחיי.
אז ככה עינת ומורן ממשיכות להיות החברות הכי טובות , עינת נהפכה לילדה הכי מקובלת בכיתה , ומורן הולכת אחריה לכל מקום.
אני ושירן כבר שמנו את תקרית "המלח" מאחורינו ונהפכנו לחברות הכי טובות אבל גם לבנות הכי מנודות בכיתה ובשכבה.
(השכבה כללה רק שתי כיתות , הכיתה שלי והכיתה המקבילה)
בשונה מכיתה א' , בכיתה ד' היינו משחקות כמעט כל הבנות יחדיו.
היינו נהגות לשחק מחבואים , תופסת , קלאס , גומי , חבל ועוד ,
אם כי בשבילי זה לא היה משחק זה היה יותר סבל כי הבנתי שגם כאן מנצלים אותי ,
ואני אסביר לפני כל משחק היינו צריכות לבחור מי העומדת או התופסת וכדי לבחור מי זו תהיי כל אחת מהבנות הייתה צריכה לשים את הרגל שלה במעגל ואחת מהבנות הייתה צריכה לספור את הרגליים על פי השיר "אלישבע מי באר שבע" (זה כמו אן דן דיינו) ומי שיצא שרגל שלו נשארה אחרונה הוא זה שתופס.
האם אתם מצלחים לנחש מי זו שתמיד ספרה את הרגליים ומי זו שתמיד נבחרה לעומדת?
ניחשתם נכון ... המחליטה זו עינת והמפסידה זו אני סיון.
יום אחד הבנתי שאני זו שתמיד יוצאת "המפסידה"
אז החלטתי לומר שזה לא פייר וזה לא הגיוני שבכל פעם אני "מפסידה".
עינת כמובן ניסתה לשקר וחיפשה כל מיני דרכים כדאי שאני אהיה "המפסידה" , וכמו שאמרתי כבר בפרק הקודם שלצערי הייתי ממש חסרת אופי אז שתקתי כי לא רציתי להיות לבד שוב.
אז ירדנו לחצר שיחקנו במשחק שניקרא "תפוח" זה כמו תופסת אבל מעט שונה.
בהפסקה הגדולה השניה , שוב יצאתי התוספת כמו בכל יום וממש התעצבנתי , רבתי עם עינת .
והריב נמשך כמה ימים , כמה ימים שאני יושבת בכיתה והם משחקות בחוץ הרי זה היה ידוע שהן יקחו את הצד של עינת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה